פיזיותרפיה לסחרחורות (ורטיגו)
אם אתם סובלים מסחרחורות דעו שאתם לא לבד. מדובר על בעיה נפוצה שמסיבה לא ברורה קיים קושי לאבחן אותה ולטפל בה כראוי במערכת הבריאות שלנו, אף על פי שבמקרים רבים מדובר על בעיה מאד פשוטה לאבחון שניתן לטפל בה בפיזיותרפיה במהירות וביעילות. בפוסט הנוכחי ריכזתי את כל המידע שאתם צריכים בכדי להבין יותר לעומק מה יכולה להיות הסיבה לסחרחורת שלכם ואיך כדאי לטפל בה. ספויילר קטן - ברוב המקרים הכתובת עבורכם היא פיזיותרפיה, וגם אם לא, הפיזיותרפיסט ידע להפנות אתכם לנתיב הבירור הרפואי המתאים.
רקע:
סחרחורת (ורטיגו) הוא מצב בו האדם חש מעין תחושת סיבוב מהיר של גופו או של הסביבה, ו/או חוסר איזון ושיווי משקל כללי. בניגוד לשימוש הנפוץ במילה 'ורטיגו' כאבחנה רפואית, מדובר למעשה על סימפטום (תסמין) שיכול להופיע בשלל מקרים שונים (אבחנות רפואיות שונות). הפרעות שעלולות ליצור את הסחרחורת יכולות להיות על רקע נוירולוגי (הפרעה במערכת העצבים המרכזית), רקע ווסטיבולרי (הפרעה באוזן הפנימית) או רקע אורתופדי (הפרעה צווארית). אבחון מקור הבעיה הוא המפתח על מנת לטפל בה בצורה מיטבית. פיזיותרפיסט שעבר הכשרה מיוחדת לטיפול בסחרחורות מסוגל לטפל בחלק נרחב מהסחרחורות על רקע ווסטיבולרי ובסחרחורת ממקור צווארי. מפני שהצוואר הוא איבר שכולנו מכירים אתן רקע נוסף בקצרה רק על המערכת הווסטיבולרית. המערכת הווסטיבולרית מורכבת משני איברים ווסטיבולריים (ימין ושמאל). האיבר הווסטיבולרי ממוקם באוזן הפנימית והוא נקרא ה'לבירינט' (Labyrinth), הוא יושב בשכנות לאיבר השמיעה שלנו המאופיין בצורה של שבלול. הלבירינט אחראי על קריאה מדויקת של תנועות הראש שאנו מבצעים והעברת המידע עליהן למוח. הלבירינט קורא את תנועות הראש באמצעות מערכת של 3 תעלות בצורת חצי עיגול, כאשר כל תעלה קוראת תנועות במישור שונה.
BPPV:
Benign Paroxysmal Positional Vertigo) BPPV) היא ההפרעה הווסטיבולרית הנפוצה ביותר כסיבה לסחרחורת. אנשים רבים מכירים אותה גם בשם העממי "קריסטלים באוזן". מדובר על התקפי סחרחורת סיבובית אשר מופיעים בזמן שינויי מנח של הראש. התלונות הנפוצות ביותר בקרב הסובלים מהבעיה הן הופעה של סחרחורת סיבובית חזקה במיוחד בזמן מעבר משכיבה לישיבה ולהפך, גלגול לצד במיטה והורדת הראש קדימה. ברוב המקרים תוך מספר שניות עד דקה הסחרחורת הסיבובית תחלוף, אך לעתים לאחריה תישאר תחושה כללית של מעין שיוט (כאילו אנחנו על סירה) וחוסר יציבות.
אדם שחווה מצב כזה לראשונה עלול להיבהל מאד, מפני שמדובר בתחושה מאד קיצונית ומיד נוצר הרושם כי קורה לו משהו חמור. אך למרות הסחרחורת הקיצונית מדובר על מצב שאינו מסוכן כלל מבחינה בריאותית (פרט אולי לסיכון מוגבר לנפילה בקימה משכיבה לעמידה), מצב פשוט מאד לאבחון ובעל טיפול מהיר ואפקטיבי בפיזיותרפיה. ב-BPPV נוצר מצב בו ישנם חלקיקים קטנים שנכנסו לאחת או יותר מהתעלות של האיבר הווסטיבולרי שתפקידן לקרוא בצורה מדויקת את תנועות הראש. אותם החלקיקים מפריעים לקריאה המדויקת של תנועות הראש ובכך גורמים שיגיע מידע שגוי למוח, שבעקבות כך מפיק סחרחורת. הטיפול במקרה כזה הוא פשוט, מהיר ויעיל. בבדיקה קלינית שמבצע הפיזיותרפיסט ניתן לאבחן באיזה מהתעלות נמצאים אותם חלקיקים שיוצרים את ההפרעה. לאחר שאובחנה התעלה מבצעים סדרה של תנועות עם הראש בכדי שאותם החלקיקים ינועו עם כוח הכובד ויצאו מאותה התעלה (קצת כמו משחק ילדים של מבוך תלת מימדי בו מחזירים את הכדור הקטן לגומחה). לאחר הטיפול ישנן מספר הגבלות על תנועות הראש למשך 48 שעות על מנת שהחלקיקים לא יחזרו פנימה לתעלות, עד אשר הגוף יפרק אותם. ברוב המקרים מספיק טיפול בודד על מנת לפתור את הבעיה.
התקף ורטיגו אקוטי:
התקף ורטיגו אקוטי הוא מצב בו קיימת פגיעה אקוטית (עכשווית) משמעותית באחד מהאיברים הווסטיבולריים באוזן הפנימית אשר יוצר תגובה קיצונית של סחרחורות בכל מצב, גם ללא תנועה, אך עוד יותר במצב של תנועת הראש. לרוב ההתקף יהיה מלווה בבחילות והקאות, לעתים מלווה ברגישות לאור וטינטון (מעין צלצולים באוזניים). אותו אדם הסובל מההתקף יעדיף לזוז כמה שפחות מפני שכל תנועה קטנה תרגום לעוצמת הסחרחורות להתגבר עוד יותר.
ההתקף נגרם ברוב המקרים על רקע ויראלי (וירוס באוזן הפנימית) או עקב חבלת ראש בה נגרם נזק פיזי לאיבר הווסטיבולרי. אותה פגיעה באיבר הווסטיבולרי בצד אחד מוציאה את המערכת הווסטיבולרית מאיזון מפני שאין התאמה בין המידע שמספקים למוח שני האיברים (ימין ושמאל) בזמן תנועה ואפילו כשאין תנועה כלל. התוצר של אי ההתאמה בתשדורת של שני הצדדים היא סחרחורת כמעט תמידית. במקרה של התקף ורטיגו אקוטי אין טיפול שיכול לפתור את הבעיה. הטיפול היחיד שניתן לתת הוא טיפול תרופתי סימפטומטי (נגד בחילות וכדומה) ומומלץ על מנוחה מוחלטת בכדי לגרות את המערכת כמה שפחות. החדשות הטובות הן כי מדובר על מצב שחולף בעצמו תוך יומיים עד שבועיים. גם במידה והנזק שנגרם לאיבר הווסטיבולרי לא החלים כלל עדיין ההתקף האקוטי אמור להשתפר במסגרת הזמנים הנ"ל. הסיבה לשיפור היא שהמערכת לומדת להשתמש בתשדורת החדשה (הלקויה) וליצור שוב מצב של איזון במערכת בזמן שאנחנו לא בתנועה. אך במצב כזה עדיין עלולה להישאר לנו הפרעה בתפקוד הדינמי של המערכת הווסטיבולרית – כלומר סחרחורת בזמן תנועת הראש.
הפרעה בתפקוד הדינמי של המערכת הווסטיבולרית:
במידה והייתה לנו פגיעה משמעותית באיבר הווסטיבולרי שהובילה להתקף אקוטי שכעת חלף או שהייתה לנו רק פגיעה קלה באיבר הווסטיבולרי ללא התקף אקוטי, יתכן שתיווצר/תישאר לנו הפרעה בתפקוד הדינמי של המערכת הווסטיבולרית. הפרעה כזאת מתבטאת בסחרחורת (ורטיגו) בזמן תנועות אקראיות של הראש, לרוב הסחרחורת תהיה משמעותית יותר ככל שהתנועה תהיה מהירה ופתאומית יותר. הסחרחורת שמופקת במצב כזה היא רגעית ברוב המקרים ולא נמשכת לאחר שהתנועה הופסקה יותר ממס' שניות בודדות.
בהפרעה בתפקוד הדינמי הסחרחורת מופיעה עקב אי התאמה בין השדרים שמגיעים משני האיברים בזמן תנועה. המצב יכול להשתפר באיטיות גם ללא טיפול ככל שמתקדמת ההחלמה באיבר שנפגע. אך במידה והפגיעה לא מחלימה לגמרי או שמעוניינים לשפר את מצב הסחרחורות מהר יותר ניתן לטפל בבעיה בעזרת תרגול הביטואציות. בכדי לאבחן הפרעה התפקוד הדינמי, הפיזיותרפיסט ינחה אתכם לבצע מספר תנועות שונות במטרה לבדוק האם ואיזה תנועות מפיקות לכם סחרחורת. ברגע שנמצאו התנועות אשר מפיקות את הסחרחורת שלכם, הפיזיותרפיסט יבנה לכם תוכנית תרגול של אותן תנועות בעוצמה המתאימה בכדי ליצור הסתגלות (הביטואציה) של המערכת לגרוי של אותה תנועה. למעשה בחשיפה של המערכת לתנועה הבעייתית היא לומדת להשוות את אי ההתאמה בין השדרים שמגיעים משני האיברים הווסטיבולריים. בכדי שתיווצר אותה הסתגלות יש להקפיד על תוכנית התרגול בהדיקות.
סחרחורת (ורטיגו) ממקור צווארי:
ראשית אפתח ואומר שכל נושא הסחרחורות ממקור צווארי הוא מעט שנוי במחלוקת, ולעומת האבחון והטיפול בסחרחורות ממקור ווסטיבולרי במקרה הזה הידע המחקרי הוא מוגבל. באופן תיאורטי סחרחורת (ורטיגו) יכולה לנבוע עקב בעיה צווארית, אך מניסיוני עם מטופלים שאובחנו כך פעמים רבות הרופא שאבחן פספס את המקור הווסטיבולרי (שהוא נפוץ הרבה יותר) שהיה לאותו אדם.
המנגנון בו נגרמת סחרחורת ממקור צווארי אינו מובן לחלוטין, אך נסביר את התאוריה בקצרה. הצוואר שלנו מלא בשרירים ורצועות שמשמשים כחיישני מתח ובכך נותנים אינפורמציה למוח שלנו על מנח הראש. במצב נורמלי לכל שריר יש רמת כיווץ/מתח בסיסית בזמן מנוחה הנקראת טונוס שרירי. במצבים שונים של כאב או מגבלה בצוואר הטונוס הבסיסי של חלק מהשרירים יכול להשתנות (להעלות/לרדת) וזה משפיע על האינפורמציה שחיישני המתח מעבירים למוח. בזמן תנועה של הצוואר עלול להיווצר מצב של אי התאמה בין המידע שמגיע מחיישני המתח בצוואר לבין המידע שמגיע ממערכות אחרות (כמו המערכת הווסטיבולרית) ואז נוצרת סחרחורת. בכדי לאבחן מקור צווארי לסחרחורת אנחנו צריכים ראשית לשלול מקור ווסטיבולרי או נוירולוגי ואז בבדיקה להפיק את הסחרחורת בתנועות הצוואר. הטיפול במקרה כזה יתמקד בצוואר ויכלול טכניקות של עיסוי שרירים והנעת מפרקים בצוואר בניסיון להשפיע על הטונוס השרירי, בתוספת לתרגול תנועתי אקטיבי שייתן למטופל כלים לעזור לבעיה בעצמו.
סחרחורת (ורטיגו) שאינה מתאימה לטיפול פיזיותרפיה:
ישנם מקרים שאינם מתאימים טיפול בפיזיותרפיה, אך אל דאגה הפיזיותרפיסטים בעלי ההכשרה לטיפול בסחרחורות יודעים לבצע אבחנה מבדלת ובמידת הצורך להפנות את המטופל למקום המתאים לאבחון וטיפול. חשוב לציין שמדובר במיעוט המקרים של ורטיגו וברוב המקרים המצב פשוט הרבה יותר.
דוגמאות למצבים של סחרחורות שאינם מתאימים לטיפול פיזיותרפיה:
- פגיעה באספקת דם למערכת העצבים המרכזית - נוירולוגי - מחלת מנייר (Ménière) – ווסטיבולרי - Vestibular Paroxysmia – ווסטיבולרי/נוירולגי - Acoustic Neuroma – ווסטיבולרי/נוירולוגי
בכוונה אין פירוט על המצבים הנ"ל ואיני ממליץ גם לחפש עליהם מידע נוסף, מפני שמדובר על מקרים יחסית נדירים והמידע הזה לא יתרום לאדם מן השורה. הדוגמאות האלה מופיעות פה רק על מנת להמחיש את החשיבות של ההגעה לאיש מקצוע טוב בתחום על מנת לאבחן, ולטפל או להפנות למקום המתאים במקרה הצורך. בהערכה שמבצע פיזיותרפיסט שעבר הכשרה לטיפול בסחרחורות ניתן להגיע למסקנה האם יש חשד למקרים מסוג זה ולהפנות בהתאם לרופא המתאים.
לסיכום, במידה ואתם סובלים מסחרחורות, אין סיבה להיגרר מרופא לרופא, גשו לאבחון אצל פיזיותרפיסט המטפל בסחרחורות, קבלו טיפול במקום או תופנו בצורה ממוקדת לרופא המתאים לכם.